שריון זוגי

שרה ודיוויד יושבים מולי. כיסאותיהם רחוקים זה מזה ומופנים אלי. הם ממעטים להביט אחד בעיני השני ובורחים לקשר עין איתי. זו הפגישה הראשונה שלנו והמתח ניכר ומורגש בכל מובן. זהו מצב מוכר בתחילת טיפול זוגי שמגיע ממבוכה ראשונית ומקושי נורמטיבי להגיע לטיפול.  

תוך כדי שיחה ראשונית אני מקשיב להם, ובמקביל מנסה לחוש את האנרגיה והאווירה בחדר. אני פונה פנימה לתוכי, להרגיש את הגוף שלי, את הנשימה. אני מהדהד את עצמי ואותם.  

החדר מרגיש דחוס. נוקשה. יש כובד. האווירה מרוחקת ויש תחושה של קור. אני שם לב שאין נשימה בחדר. שניהם לא נושמים וזה משפיע על הנשימה שלי שנעצרת גם היא. מתוך מודעות והדהוד פנימי, אני מגייס את עצמי לנשום עמוק למרות המתח. אני משקף לבני הזוג: "יש הרבה מתח בחדר", ואז אני נושם עמוק שוב וזה מאפשר לשרה ודיוויד לנשום גם, לשחרר מעט את הקושי ולהתחיל לדבר את מה שעל ליבם.

שרה ודיוויד הם זוג שהיה בטיפול אצלי בעבר (השמות והמאפיינים שונו כמובן). הם נפגשו כ-4 שנים לפני שהגיעו לטיפול והתאהבו מאוד. דיוויד היה בן 45 ושרה בת 36. כשנפגשו, דיוויד היה גרוש עם שני ילדים ושרה רווקה ללא ילדים. הייתה לשרה התלבטות בתחילת הקשר אם להיכנס למערכת יחסים עם גבר גרוש עם ילדים ממערכת יחסים קודמת, אבל הייתה אהבה חזקה ביניהם. אחרי נסיעה משותפת וטובה לחו"ל היא עברה לגור אצלו ומאז הם ביחד. בהמשך נולדה להם תינוקת חדשה. לטיפול הם הגיעו במצב של משבר, אחרי חודש של מריבות קשות, ועם תחושה חזקה של מתח וריחוק. תוך כדי המפגש הראשון אני מתבונן עליו ועליה, על השריון האישי של כל אחד מהם, מקשיב לסיפור ולנרטיב האישי. במקביל, אני מתבונן גם על "הכיסא השלישי" - הזוגיות שלהם. אני ממש יכול להרגיש את השריון הזוגי שנבנה סביב הקשר שלהם.

השריון הזוגי של שרה ודיוויד חזק כל כך עד שאני ממש רואה אותו בדמיוני מקיף אותם. אני חש את השריון במרחב הטיפולי ובדינמיקה ביניהם - המרחק בין הכיסאות, היעדר קשר העין, אנרגיה עצורה וחסומה, המתח בחדר, הנוקשות, הקושי לנשום. בסיום המפגש הראשון אני משקף להם את הדינמיקה ואת המשבר בו הם נמצאים, מרגיש ביחד עימם את הקושי והשריון האישי של כל אחד מהם, ואת הקושי והשריון הזוגי של שניהם. 

מכאן יתחיל הטיפול הזוגי שלהם. העבודה שלי כמטפל היא להכיר את בני הזוג לעומק (כל אחד והאישיות הראשונית והשריון שלו), לשמוע את הסיפור של כל אחד מהם (הנרטיב), להתבונן על הזוגיות שלהם, על הדינמיקה ובעיקר - לעזור להם להמיס לאט ובהדרגה את השריון הזוגי שנוצר סביבם. השיחה על המצב, ההכרה בכך שהגיעו לטיפול, הנשימות המשותפות ושחרור ראשוני של הדחיסות בחדר, עוזרים לי לראות ולשקף לבני הזוג את הפוטנציאל הזוגי שלהם, את "האישיות הראשונית הזוגית" את האיכויות של כל אחד מהם ושל הקשר ביניהם, וכן לדבר על המשך התהליך הזוגי שלהם. 

לפני שאעמיק לתוך השריון הזוגי של שרה ודיוויד, לסיבות שיצרו אותו ולתהליך ההמסה שלו בטיפול, אני רוצה לחזור רגע למושגים מרכזיים בטיפול בפסיכותרפיה גופנית שנוכחים גם בטיפול הזוגי בפסיכותרפיה גופנית, כפי שאסביר מיד.

שריון הוא מושג מושרש ומרכזי בעולם הפסיכותרפיה הגופנית. הוא מדבר על כך שחלק מההגנות הנפשיות שנוצרו אצלנו, מתמקדות ומתבטאות בגוף ובנשימה. כל אחד מאתנו נולד עם אישיות ראשונית או מהות זורמת, רכה ופתוחה, בעלת איכויות רבות. לאט ובהדרגה נוצר סביבה שריון, מתהוות הגנות ונוצר מבנה שהוא תוצאה של מצבים שחווינו בילדותנו. 

כאשר אנחנו חווים בילדות מצב רגשי לא נעים או קשה כגון: אלימות מילולית, פיסית או מינית, אובדן כלשהו, מצב רגשי מורכב וקשה בבית וכן טראומות נוספות מסוגים שונים - מערכות הגוף והנשימה מתחילות להתכווץ עקב תחושות ורגשות כגון: פחד, בושה, כעס, עצב, אשמה וכדומה. כאשר המצב הרגשי המורכב ממשיך, וחוויות לא נעימות חוזרות על עצמן, מתהווה כיווץ כרוני שהופך לשריון גופני, כלומר - חלקים בגוף מתחזקים, מתקשים ונאטמים. במקביל לכך גם הנשימה שלנו מתכווצת ומשתריינת, נעשית שטוחה יותר ופחות זורמת לחלקי הגוף השונים. 

חלק מתהליך טיפולי משמעותי ועמוק בפסיכותרפיה גופנית הוא לזהות את השריון, בכל הרמות: נפשית (מנגנוני הגנה), פיזית ונשימתית. לאחר מכן נעמיק להבין את המקורות ולמצוא דרכים בריאות נכונות וייחודיות לכל מטופל, בכדי לשחרר ולחזור לאיזון בכל הרמות – נפשי, גופני, אנרגטי, נשימתי. החזרה לאיזון היא גם החזרה לאישיות הראשונית ולמהות של המטופל, בה הוא מרגיש בחייו מחובר לכוח החיים הפנימי, לעוצמות ולאיכויות הייחודיות שלו. 

במאמר קודם אודות ה"אישיות הראשונית הזוגית" הסברתי על כך שבדיוק כמו שלכל אחד מאתנו יש מהות פנימית ו"אישיות ראשונית", שכה חשוב לנו להתחבר אליה על מנת לצמוח ולהתפתח, כך לכל זוג יש "אישיות ראשונית זוגית".

האישיות הראשונית הזוגית נוצרת מתוך המפגש בין בני הזוג. מפגש בין איכויות, רגשות, דפוסי מחשבה והתנהגות. מפגש בין סיפורי חיים משותפים היוצרים זוגיות. 

בחלק גדול מהקשרים הראשוניים הנוצרים בין בני זוג ישנו מקום של חיבור אותנטי, ללא מילים וללא מחשבות, מפגש רוחני בין שני אנשים - מפגש של אישיות ראשונית אחת עם אישיות ראשונית אחרת. מפגש זה הוא בעל פוטנציאל לחיבור ולאהבה עמוקים. מפגש זה יכול להתחזק ולהתעצם, ככל שהקשר מעמיק בכל הרבדים וכמובן, עם התרחבות המשפחה. 

אך באופן טבעי, ככל שיש יותר קשיים, משברים, תקשורת לקויה והתרחקות, ללא השקעה במערכת הזוגית, נוצרת התרחקות מהאישיות הראשונית האישית והזוגית ונוצר השריון הזוגי.

מתוך עבודתי בקליניקה ב 25 השנים האחרונות בטיפול פרטני וזוגי בפסיכותרפיה גופנית, ראיתי יותר ויותר שתהליך השריון האישי מתרחב ונמצא גם בזוגות, ושם הוא יותר מורכב. 

כשם שלכל אחד מאתנו יש מקומות מוחזקים, נוקשים ואטומים, כך בכל מפגש עמוק בין שני אנשים נוצרים קשיים בין בני זוג בכל הרמות: תקשורת לקויה, חוסר בטחון, חוסר באינטימיות ו/או קושי במיניות, מפגש בין פצעים שיוצר מורכבות, כאב, קושי ועוד, כולם יוצרים "שריון זוגי" שנוכח בכל זוגיות ובכל מערכת יחסים. בדרך כלל האינטראקציה בין בני זוג בתחילת הקשר היא יותר זורמת, פתוחה, ישנה תקופת התאהבות או אידיאליזציה, הדינמיקה פתוחה, זורמת וחופשית, ההיפך משריון בעצם, זוהי אותה אישיות ראשונית זוגית. 

כאשר עומס החיים והקשיים האישיים מתגברים באופן טבעי ונורמלי בזוגיות, ניתן לחוש את הקושי הזוגי מתגבר בכל הרמות. ניתן לחוש את הקושי באופן אנרגטי, רגשי, גופני ונשימתי אצל כל אחד מבני הזוג וביחד - שם נוצר השריון הזוגי.

בטיפול זוגי בפסיכותרפיה גופנית, המטפל רואה מולו שלוש ישויות – שני בני הזוג והזוגיות עצמה. בהתבוננות עמוקה והדהוד עמוק מול בני זוג ניתן לראות ולהרגיש את ה"שריון הזוגי" באופן אנרגטי - שריון אנרגטי. השריון הזוגי אמנם מאוד מזכיר את השריון האישי אבל הוא יותר רחב כי הוא כולל את שני בני הזוג והדינמיקה שביניהם. היכולת שלנו בתור מטפלים זוגיים לחוש ולראות את השריון הזוגי, במקביל לאישיות הראשונית, עוזרת מאוד בתהליך הטיפול ע"י שהייה ונוכחות עם הקשר והדינמיקה הזוגית, במטרה לראות, לשקף ולעזור ביצירת תהליך מיטיב ומשקם של הדינמיקה הזוגית, הקשר הזוגי ובעצם, כפי שיובא בהמשך המאמר – תהליך של "המסת השריון הזוגי".

תהליך היווצרות השריון הזוגי הוא תהליך נורמטיבי, שקורה בכל זוגיות ובכל מערכת יחסים. מודעות לתהליך זה ונרמול שלו, כלומר, אישור ותיקוף שזה קורה "גם במשפחות הטובות ביותר", מהווה חלק מהותי מהטיפול הזוגי. 

הסיבות להיווצרות שריון זוגי הן סיבות טבעיות, אנושיות ומגוונות:

1. מפגש עם החולשות אחד של השני - היכרות עם החולשות של כל אחד מבני הזוג.

2. עומס החיים – מתחים ולחצים של החיים ומורכבותם.

3. קשיים אישיים רגשיים ונפשיים של כל אחד מבני הזוג.

4. מפגש בין הפצעים האישיים של כל אחד מבני הזוג.

5. שחיקה זוגית והיעדר השקעה בזוגיות.

6. קשיים בנושאי אינטימיות ומיניות.

7. התערבות והשפעת גורמים חיצוניים - חברים טובים, משפחה, הורים, ילדים. 

8. קשיים תעסוקתיים וקשיים כלכליים.

9. משברי בגידה וחוסר אמון ברמות השונות.

10. משברים אחרים כגון: משבר רוחני, משבר רגשי נפשי, משבר רפואי בריאותי ועוד. 

לסיכום - המפגש בין שריון אישי אחד לשריון אישי שני בקשר בין בני זוג יוצר שריון זוגי שהוא מורכב.  

כל אחד מבני הזוג מגיע עם הנרטיב שלו וכשמתחיל הקשר נוצר נרטיב זוגי – אישיות ראשונית ושניונית זוגית. לכל מערכת יחסים יש איכויות רבות, יש דברים טובים ואף נפלאים לצד חולשות, מורכבות ולפעמים מפגש טראומטי. בכל מערכת יחסים נוצר שריון זוגי בשלב מסוים. זה תהליך נורמלי וטבעי שקורה בכל זוגיות.

אני חוזר לתהליך הטיפול הזוגי של שרה ודיוויד. לפני שאפרט לגבי תהליך המסת השריון הזוגי שלהם אני רוצה לפרט על שני בני הזוג - על הסיפור האישי של כל אחד מהם (הנרטיב והשריון האישי), על הסיבות והנסיבות לדינמיקה שנוצרה ולשריון הזוגי של הזוגיות שלהם.

דיוויד - בן 45, גרוש עם שני ילדים בני 12 ו-8, היה נשוי מגיל 26 עד גיל 38. בזוגיות עם שרה מזה 4 שנים. יש להם ילדה משותפת בת כשנה וחצי. דיוויד הוא בחור גבוה, 1.85, נראה אתלטי אבל מאוד מכווץ ומכונס. עשוי להיראות חמור סבר ומדי פעם כשהוא נפתח וצוחק זה מאוד נעים לראות את זה. דיוויד עובד בתור מנהל בכיר בחברה ציבורית, ומרגיש שהעבודה שלו תובענית ועמוסה. כבר מהמפגש הראשון ניתן לראות שהוא מאוד אוהב את שרה. משהו בו נפתח רגשית בעקבות הקשר עימה, והיכולת הרגשית שלו התעצמה עם הולדת בתם המשותפת בת השנה וחצי. דיוויד התגרש מאשתו הראשונה לאחר שבגד בה עם מספר נשים. הוא נושא עמו הרבה רגשות אשם על כך שהזוגיות התפרקה ועל הפגיעה בילדים. דיוויד משקיע הרבה אנרגיות וכוחות כדי לכפר על זה ולפצות את הילדים: הם מגיעים פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני, וכשהם נמצאים הוא מאוד מושקע בהם וזה יוצר קנאה, מורכבות וקושי זוגי גדול. מערכת היחסים עם הגרושה היא קורקטית. יש חילוקי דעות ביניהם לגבי חינוך הילדים מה שמביא לקונפליקטים ומתחים נוספים.  

דיוויד מגיע מבית ללא ביטוי רגשי. הוריו התגרשו בגיל 12, ובבתים הנפרדים של הוריו גם כן לא הייתה תקשורת רגשית מקרבת. יש לו רגישות פנימית גבוהה שלא מצליחה לבוא לידי ביטוי. כשאני שואל אותו אם הוא אוהב את שרה, הוא אומר "מאוד מאוד" ומתרגש עד כדי דמעות. אך כשאני שואל אותה מתי היא שמעה את זה לאחרונה, היא מנסה להיזכר, ואומרת שמזמן לא. האבהות של דיוויד לשני הילדים הגדולים ולתינוקת, פתחה אותו לרגשות עמוקים במקביל וביחד עם הקשר עם שרה.

שרה - בת 36, הכירה את דיוויד כשהייתה רווקה בת 32. שרה עצמאית בתחום ניהול פרויקטים ובמקביל לומדת מקצוע טיפולי. היא מאוד נשית, מלאת חיים ומקסימה. שרה בחורה פרפקציוניסטית, מאוד רגשית, מרשימה, יכולה להיות מאוד מוצפת בטיפולים, מה שמאוד מרגש את דיוויד, כשהיא בוכה, אבל גם מפעיל אותו במקרים אחרים. שרה היא אימא מדהימה ומסורה גם לילדה הקטנה שלה וגם לילדים שלו. אציין בתור מטפל זוגי שזה דבר לא שגרתי, לפגוש מצב בו בת זוג חדשה מצליחה ליצור קשר חם ועמוק עם שני הילדים של בן הזוג.

שרה מגיעה מבית מאוד שמרני, היא הבכורה מבין 4 אחיות. מגיל קטן לקחה אחריות על אמה ועל אחיותיה. האחריות שלה אליהן מורגשת גם היום לצד האחריות שלה לדיוויד, ילדיו ובתם המשותפת. אביה של שרה נפטר בזמן שהייתה בהריון, דבר שהוסיף קושי עצום להתמודדות שלה בחיים ובמערכת היחסים עם דיוויד.

השריון הזוגי של שרה ודיוויד התהווה בהדרגה עקב מפגש בין הנרטיבים שלהם ומרכיבי האישיות שלהם לצד עומס טבעי של שגרת החיים. תוך כדי המפגשים נוצרה תחושת בטחון ואמון ביננו שאפשרה לשלושתנו לראות ולהרגיש את הסיבות המרכזיות למתחים ביניהם: 

1. הסיטואציה המורכבת - גבר גרוש, אישה רווקה, ילדים קודמים וגרושה להתנהל מולה.

2. משבר ואובדן - מות האב של שרה לפני כשנתיים, שהביא לתקופת אבל ארוכה.

3. מורכבות כלכלית - דיוויד הגיע ממקום של שפע ושרה ממקום של חוסר. המפגש היה לא פשוט לשניהם. הם חתמו על הסכם ממון שהוביל לקשיים.

4. הנרטיב של דיוויד והבית ממנו מגיע - בית ללא ביטוי רגשי, ללא תקשורת רגשית מקרבת. הורים גרושים. מבנה אישיות רגיש שלא מצליח לבוא לידי ביטוי.

5. הנרטיב של שרה והבית ממנו מגיעה - בית שמרני. אחריות שלקחה מגיל קטן לאחיותיה ולאמה, מות האב.

6. חרדת נטישה וחשש מבגידה - בגלל הנרטיב של דיוויד והדרך בה הסתיימו נישואיו הקודמים ישנו חשש שהוא יבגוד גם בה. החשש עלה מדי פעם בטיפול ודיוויד הביט בה ואמר לה שהוא לא יעשה זאת שוב.

דינמיקה של תסכול וכעס, שמובילים להתרחקות - מורגש בטיפול ששרה עייפה מכל האחריות שעל כתפיה, בעקבות תהליך האבל שלה, ההיריון, כניסה של תינוקת לחיים, הבית שלה, וכן האחריות שלה לכל אחיותיה מגיל קטן. השריון הזוגי שנוצר במערכת היחסים של שרה ודיוויד קשור לכך שהיא רוצה הרבה יותר תקשורת וחום, יותר זמן אינטימי, רוצה שיהיה נוכח בבית, מרגישה שהיא לוקחת ללב ודואגת לילדים יותר ממנו (גם לילדיו הוא). דיוויד משתדל להיות קרוב ולהכיל, אבל מושקע בעבודה שלו מהרבה בחינות והמתחים מעבודתו עוברים ומגיעים לבית כמובן. יש אהבה חזקה בין שרה לדיוויד, אבל גם הרבה כעס. בכל פעם ששרה מתפרצת בטונים גבוהים ו"מתפוצצת" מרוב תסכול וקושי להכיל את הכל, דיוויד נפגע, מתכווץ, לא יכול להכיל. הוא משתריין, נסגר ונאטם. לפעמים דיוויד מגיב מתוך מנגנון פאסיבי–אגרסיבי: אומר לה משהו בתקיפות, או הודף, ואז שרה, באופן מיידי נפגעת עד עמקי נשמתה בוכה ומתרחקת. כל זה יצר דפוס של דינמיקה הרסנית ביניהם בחודשים האחרונים, מה שהביא אותם להגיע לטיפול במצב משברי. לאחר שהיא מוציאה מולו את התסכול שלה, הוא מתגונן או תוקפני, לא מבין את המצוקה שלה, היא נפגעת ומתרחקת ונוצר מרחק לזמן רב.

בסיום המפגש הראשון אני משקף לבני הזוג את הדינמיקה ואת המשבר בו הם נמצאים, מרגיש ביחד עימם את הקושי והשריון האישי של שרה, של דיוויד, ואת הקושי והשריון הזוגי של שניהם.

אני מקפיד להכיר בחשיבות של כך שהגיעו לטיפול. יחד עם תרגילי הנשימה שעשינו יש שחרור ראשוני של דחיסות וכובד ואני יכול לשקף להם את הפוטנציאל הזוגי שלהם ולדבר על המשך התהליך הזוגי. 

בהמשך הטיפול נחזור ונרגיש יותר ויותר את "האישיות הראשונית הזוגית" שלהם - את האיכויות של כל אחד מהם ושל הקשר ביניהם, תוך שאנו עובדים במקביל על המסת השריון הזוגי.

התהליך של המסת השריון הזוגי מתרחש בכל מיני שלבים במקביל ולאורך כל הטיפול. העבודה עם השריון הזוגי מתחילה כבר מהרגע בו שרה ודיוויד נכנסו לחדר הטיפולים, וכבר משלב הרצון - כשמכירים בקושי וברצון להתחיל תהליך טיפול, להתקרב ולשפר את המצב.

בתחילת התהליך הטיפולי אנו מפתחים מודעות למתחים ולשריון, מכירים במצב כמו שהוא בזמן האחרון וכרגע. אנו מתבוננים, מרגישים ומבינים שאם המצב יישאר כך, רוב הסיכויים שההתרחקות בכל הרבדים תימשך והמרחק עשוי להביא לכדי פרידה. כל אחד מבני הזוג שם לב לעומס ולשריון האישי שלו. אני מביא למודעות ומשקף לבני הזוג איך כל אחד הגיע למקום הזה מבחינת הנרטיב - הסיפור האישי של כל אחד מהם. ביחד עם ההקשבה בטיפול זוגי לצד השני, ברוב המקרים, נוצרת יכולת הכלה ברמה כזו או אחרת לעומס ולשריון של בן הזוג. 

אחד הדברים הראשונים והחשובים שביקשתי משרה ודיוויד לעשות, ברגעים בהם התחילו להאשים אחד את השני, הוא לעצור לרגע, לנשום, להרגיש את הגוף ולחזור כל אחד לעצמו, לחלק ולאחריות שלו בהידרדרות הקשר הזוגי. בהדרגה, מתוך התהליך, נוצרת אמפטיה לצד השני. בנקודה זו ביקשתי מהם להרגיש גם את הקושי הזוגי, את המחנק והמורכבות או במילים אחרות, ביקשתי מהם להרגיש את ה"שריון הזוגי" שנוצר ביניהם.

לאחר ששרה ודיוויד הביעו את הרגשות שלהם לגבי המצב הקשה והרגישו את השריון הזוגי שאלתי אותם: "למה אתם מתגעגעים?" 

כאן נוצר חיבור רגשי נוסף שהתבטא בדמעות רבות והתייפחות מצד שרה, בכמה דמעות מדיוויד ובמספר דמעות שלי. אמרתי להם שאם הם הגיעו לטיפול זוגי כנראה שיש רצון להתקרב, לצאת מהמשבר והריחוק ולחזור לקשר אינטימי ועמוק שאפיין אותם בעבר. 

כלי טיפולי מרכזי בטיפול זוגי בפסיכותרפיה גופנית הוא המרחב הטיפולי. לקראת סיום אחד המפגשים, אני מבקש מהם לקרב את הכורסאות, להביט אחד בשני בעיניים ככל יכולתם, ולומר: מה כל אחד רוצה שיקרה בקשר הזוגי ביניהם. זהו תרגיל שמעלה הרבה תחושות ורגשות. כשאני רוצה להעמיק בו אני מבקש מבני הזוג לעצום עיניים, להתגעגע ולהיזכר בפעם האחרונה שהרגישו קרבה, להיזכר בפעם האחרונה שהשריון היה קטן ופחות מורגש ולשתף אחד את השני איך זה היה להתגעגע לאינטימיות, ומתי בפעם האחרונה הרגישו ככה ולשתף ביניהם.

בתרגילים כאלו ואחרים, שרה ודיוויד הצליחו להביע ולתקשר את הרצון שלהם בשיפור הקשר הזוגי ויציאה מהמשבר. אני התרגשתי מהתהליך ויכולתי להרגיש אופטימיות זהירה, לגבי היכולת של שרה ודיוויד להתגבר ולמוסס את השריון הזוגי החזק שנוצר.

לאחר מספר מפגשים מתוחים מאוד, שרה ודיוויד התחילו לתקשר ולהתרכך אחד כלפי השני, מה שאפשר עבודה על שיפור התקשורת הרגשית. כאן, התפקיד המרכזי שלי היה להכיל את השיח ביניהם, לא לשפוט ולהפוך למתווך, אלא לעזור להם להביע רגשות מגוונים, דבר שגורם לקירוב והמסת שריון. ואכן, עם שיפור התקשורת והבעת הרגשות, האווירה בחדר החלה להיות נעימה יותר, המחנק נעלם ויכולנו כולנו לנשום באופן משוחרר ועמוק יותר. 

אחד הדברים המשמעותיים בתהליך הוא שיקוף מידי פעם של תהליך ההמסה, תהליך ההתקרבות. כמטפל תפקידי להוות דוגמא, להיות ב"Modeling" כלפי בני הזוג. למשל אמרתי: "שרה ודיוויד, זה ממש מרגש אותי לראות ולחוש את הקשר ביניכם ואת האמפטיה והאהבה שיש לכם אחד כלפי השני, עם ובמקביל למתחים ומורכבות החיים". זהו משפט אותנטי שאמרתי בווריאציות שונות במהלך הטיפול והוא נותן תוקף ואישור לתהליך המורגש בין בני הזוג.

במהלך הטיפול עשינו שימוש בכלים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית. למשל עבודה בתנועה כגון: תרגילי עמידה אחד מול השני, החזקת ידיים, קשר עין עמוק ושיתוף רגשי במקביל. תרגיל גב אל גב ומציאת עמוד השדרה הזוגי והעצמה אישית וזוגית מתוך החוויה. (ראה מאמר – עמוד השדרה הזוגי). עבודה עם הנשימה ומודעות אליה ולתחושות הגוף, הושגה התקרבות חשובה: שרה ודיוויד תרגלו, תוך כדי הנחייה שלי, נשימות עמוקות ומאזנות, מה שנתן להם להתחבר לעצמם, להוריד מתחים אישיים ולהצליח לתקשר מתוך מקום רגוע יותר. 

עם דיוויד למשל, העבודה הטיפולית הייתה ללמד אותו כשהוא נסגר ונפגע, לעצור לנשום עמוק ולראות את המצוקה של שרה, להבין שהיא מגיבה ממצוקה ולא מתוך רצון להרע לו. כשהיא נהיית סוערת ואגרסיבית אני עוצר אותו, עושה הקפאה "Freezing", ואומר: "תראה מה קורה לך, תרגיש את הכתפיים, תרגיש את הנשימה". משם אנו מגיעים לנרטיב שלו, אני שואל: "האם זה מזכיר לך משהו מהחיים שלך?" ודיוויד עונה: "כן זה מזכיר לי את הילדות שאבא שלי היה מאוד אגרסיבי". אנחנו חוזרים לנשימה. אני מבקש ממנו לקחת כמה נשימות, להגיד לעצמו: "זו בת הזוג שלי, זה לא אבא שלי ואני מזהה את הילד הפצוע שבי", מה שמביא בעצם לעבודה טיפולית עם החלק הבוגר והילדי שבנו. 

דבר דומה אני עושה עם שרה: כשהיא עומדת להתפרץ אני מביא אותה למודעות לגוף שלה. אני שואל אותה: "מה זה מזכיר לך?" מנגנון השליטה שלה עולה והיא ננעלת: "מה קורה לך? האם בתור ילדה היית ככה?" שרה עונה שכן, היא הייתה בשליטה מגיל קטן, עם משפחה שבה הייתה חייבת להיות בוגרת, מה שהביא אותה למקום אחראי, שצריך מושלמות בכל דבר. 

בשלב מתקדם יותר של הטיפול, עברנו לתהליך ריפוי וצמיחה של המפגש הזוגי בין הפצעים האישיים שלהם.

דבר נוסף שעזר להבנה עמוקה של המפגש בין הנרטיבים השונים והיווצרות הנרטיב זוגי והשריון הזוגי בין שרה לדיוויד, לצד ראייה של פצעי בן הזוג, הגיע גם בזכות תרגיל החלפת כסאות: בני הזוג החליפו מקומות, תוך כדי הנחייה שלי לדיוויד איך זה להיות שרה ולהיפך. כאן הם יכלו להרגיש ולהפנים בצורה עמוקה אחד את השני, מה שהביא להרגשה משותפת של כולנו שהשריון הזוגי התרכך מאוד, והקשר נהיה קרוב ואינטימי יותר.

בטיפול זוגי בפסיכותרפיה גופנית המטפל נעשה מורה לנושא הדהוד. בתהליך שלנו שרה ודיוויד למדו להדהד אחד השני בכל הרבדים: הדהוד גופני, נשימתי, אנרגטי, רגשי ואף רוחני, מה שהביא להפנמה עמוקה (מלשון "פנים") של מה עובר אצל בן הזוג שלי. 

מתוך הדהוד של בן הזוג, אנו עוברים למודעות ללקיחת אחריות, כל אחד על התהליך שלו. ברגעי ה"אמת" הקשים בזוגיות של עומס ופוטנציאל למצב נפיץ, שרה ודיוויד מתבקשים על ידי לקיחת אחריות, להתבונן על העצמי ולבדוק: מה אני יכול לעשות ברגע זה כדי להרגיע ולא להגיע לפיצוץ והתרחקות?

כלי טיפולי נוסף הוא נרמול המצב. בכל זוגיות ובוודאי בזוגיות מורכבת כמו של שרה ודיוויד, עם ילדים מקשר קודם, יש הרבה מתחים, עומסים, דברים משתנים והרבה גורמים מעורבים. מצב זה מביא ליותר מורכבות וקושי בבית ובזוגיות. השיקוף והנרמול של המצב מצד המטפל, עוזר מאוד ונותן תחושה לבני הזוג שהם לא לבד, שמה שקורה הוא מאוד טבעי, שיש עוד זוגות כמוהם, ושניתן בתהליך של מודעות וטיפול לחזור לאיזון וקשר טוב יותר. עבור שרה ודיוויד הנרמול היה מנחם ומעודד והוא היווה חלק חשוב בתהליך.

חלק מרכזי נוסף בעבודה הטיפולית בטיפול זוגי בפסיכותרפיה גופנית הוא להיות מודע לשריון האישי והזוגי שלי ולראות כיצד הוא מופעל ומורגש בתוך התהליך הטיפולי. 

הטיפול בשרה ודיוויד הפגיש אותי עם השריון האישי שלי ובא לידי ביטוי בהזדהות עם כל אחד מבני הזוג בחלקים שונים. הדינמיקה הזוגית והשריון הזוגי שלהם – "הריחו" לי מוכרים מאוד. זה הרגיש כמו השריון הזוגי של הוריי ז"ל. ברגע שעלתה מודעות לכך שהשריון הזוגי של הורי עולה ונוכח בי, יכולתי להביא תשומת לב וכוונה לדבר ולהשתמש בטכניקות הפרדה תוך כדי הטיפול: למשל, נשימה עמוקה, מודעות חזקה וחזרה לנוכחות גופנית מקרקעת. עשיתי זאת במהלך המפגשים שלנו בכל פעם שהוצפתי, מעט או הרבה, מקווי הדמיון עם בני הזוג והקשר ביניהם. 

שרה ודיוויד היו בתהליך טיפולי שנמשך כתשעה חודשים. בתהליך היו עליות וירידות, עם רצון חזק של שניהם ושלי בתור הצלע השלישית, לשפר ולחזק את הקשר. הם חוו והרגישו את השריון האישי והשריון הזוגי שלהם, את נקודות המפגש בין הפצעים שלהם ואת הדינמיקה ההרסנית שנוצרה. הם למדו להתחבר לאישיות הראשונית הזוגית שלהם, לאיכויות של הקשר, למה שחיבר ביניהם, לאהבה החזקה שלהם. הם למדו להקשיב ולהפנים אחד את השני ברמה עמוקה. כמו כן, הם למדו לזהות מתי הם נכנסים למקום הילדי שלהם ולקחת אחריות. 

שרה ודיוויד למדו לנשום ולהיות בשיח פנימי וזוגי במקביל, שיח רגשי מקרב. הם למדו להגיב בצורה עכשווית ובוגרת. הם הצליחו להפנים את בן הזוג ולצמצם את המתחים והריבים, שהיו נמשכים תקופות ארוכות, לזמנים קצרים ביותר. 

עבורי, כמטפל זוגי, החוויה של הצטרפות לזוגיות, למתחים ולשריון הזוגי היא חוויה מרגשת בכל פעם מחדש וכלל לא מובנת מאליה. עם תהליך המסת השריון הזוגי ומעבר לתקשורת נעימה, רכה ומכילה יותר, נוצרה גם אינטימיות בין כולנו: ביני לבין שרה, ביני לבין דיוויד וכמובן ביני לבין הקשר הזוגי שלהם. התהליך עמם נגע בי במקומות אישיים רבים שלי, של השריון הזוגי של הוריי ז"ל, של השריון הזוגי האישי שלי עם אשתי היקרה, מה שמאפשר לי להמשיך ולהתפתח בתור אדם, הורה, בן זוג ומטפל עם כל תהליך טיפול זוגי שאני מלווה בקליניקה.

כשם שהשריון האישי נמס בתהליך התפתחות אישית ואנו יכולים להינגע במקומות אישיים שלנו, לגדול, להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלנו - כך בני זוג, כמו שרה ודיוויד, יכולים בתהליך טיפול זוגי ותהליך התפתחות אישית וזוגית, להמיס את השריון הזוגי שלהם ולהתחבר לאיכויות האישיות והזוגיות ולעוצמת הקשר הזוגי. 

Boyesen, G. (Ed.). (1980). Collected Papers on Biodynamic Psychology. London: Biodynamic Psychology Publications

Boyesen, G. (Ed.). (1979). The primary personality, London: Biodynamic Psychology Publications

Shiraz Gabriel. . (2015). The primary couple personality, 

SPT – Somatic Psychotherapy Today