האישיות הראשונית

בפסיכולוגיה ביודינאמית קיים המושג 'אישיות ראשונית'; סביבו קיימים אי ודאות ובלבול, לכן אנסה לתאר את המושג וכיצד ניתן להשתמש בו בצורה מדויקת יותר. 

לפני שאתחיל, אפתח בכמה מילים המתארות את מה שאינו האישיות הראשונית. ישנם אנשים המחזיקים ברושם שהאישיות הראשונית מתאפיינת ברגשות גסים ופרמיטיביים, ועושה רק מה שהיא רוצה ללא שום התחשבות באחר. אך אין זה כך, זוהי תפיסה מוטעית לחלוטין של טבע האישיות הראשונית.

קיים בלבול גם בנוגע למה שוילהלם רייך קרא לו 'האישיות הגניטאלית'. מושג זה קיבל פירוש מוטעה כשתואר כאדם אשר לוקח מה שהוא רוצה ונותן לרגשות ולכעס שלו לפרוץ ללא כל התחשבות באחר. לא לזה רייך התכוון. סופר נורווגי מהמעגל הקרוב של רייך בנורווגיה תיאר פעם את הטיפוס הגניטאלי כאילו הוא הפסיכופט. בנוסף, מערכת המונחים של הטיפוס הגניטאלי הובילה אנשים לעבר אי מוסריות, עם דגש על פוטנציאל מיני, שהגיע אפילו לידי כך שאנשים התאבדו כיוון שלא יכלו להשיג את האורגזמה "הנכונה" ובאמצעותה את פוטנציאל השחרור של הטיפוס הגניטאלי.  

לפני שאתאר את האספקטים הרבים של האישיות הראשונית, חשוב להדגיש את הסיבה שבעטיה אנו מחזיקים מושג זה בראשנו ובליבנו. מצד אחד, האישיות הראשונית היא הפוטנציאל האנושי האולטימטיבי (עד כמה שאנו יודעים), ומצד שני, בכל אדם קיימים (אם יותר ואם פחות) אספקטים של האישיות הראשונית שנוכחים במציאות היומיומית שלו. הם אינם בלתי ניתנים להשגה, הם שם. בעבודתנו עם אנשים אנו נדרשים לחפש, להכיר וליצור קשר עם האלמנטים האלה. בעשייה זו אנו עוזרים ומעודדים, לא רק אספקטים אלה, אלא את האדם כולו. זה נותן לאדם את הכוח, האומץ והקבלה להסתכל ולעבוד עם האלמנטים היותר נוירוטים והצד האפל יותר של האישיות שלו (חלקי 'האישיות המשנית'). אנו יכולים לעזור לאדם לראות אילו אספקטים חסרים לו או שעברו שינוי, ומהן הסיבות לכך. ביכולתנו לעזור לו לצמוח; לשחרר אספקטים אחרים באישיות הראשונית אשר נמצאים בתוכו; ולחבר בניהם כך שהאדם יוכל להשיל מעצמו מכשולים ופחדים ולהמשיך הלאה בצורה מובנית, צעד אחר צעד, אל עבר הפוטנציאל האישי ומימושו. זאת הכוונה שלנו ולכן אנו זקוקים למושג האישיות הראשונית – בכל צורות הביטוי שלו. כך נוכל להכיר אותו באחרים ובעצמנו.

בהתייחסותי לאישיות ראשונית אני מתכוונת לאדם שאינו מסיר או מסתיר את אנרגיית החיים שלו, או את ה"זרמים" הקשורים אליה – התחושות העדינות של דגדוג ועקצוץ שמזכירות לנו שאנחנו חיים (דבר שלרוב קורה במהלך הילדות). זהו אדם שנמצא בקשר עם מחזור הליבידו שלו; עונג שמופק מהיות אדם בסביבה מסויימת ומושג על ידי לקיחת חלק בכל סיטואציה; אדם שלא יבגוד בעצמו או ימנע זאת מעצמו או מאחרים, שקיימת אצלו שמחה טבעית בחיים, אופוריה, שהיא תכליתית ומעשית. זהו אדם "מקורקע". האישיות הראשונית היא סקרנית; לא חוששת משום דבר חדש. היא גם גמישה ויכולה לפעול באופן לא צפוי; לא הגנתית, אך מסוגלת להגן על עצמה. יש לה ביטחון בסיסי, יציבות וכנות. אדם זה מסוגל לתת ולקבל בפתיחות. לו או לה יש מעין מוכנות ונוכחות אשר מושכת ומעשירה אחרים. ברמת ההילה, האנרגיות האדומה והכחולה הן בפרופורציה, מה שאומר שהאנרגיות הארציות והאנרגיות הרוחניות יותר מאוזנות ועובדות יחד. יש עונג בעבודה וברגיעה: אופוריה עדינה ושיכרון מתון הם חלק מעונג החיים.

יכול להיות אדם מלא בפליאה מהחיים, לגמרי מחובר לצד הילדי שבו, ובו בעת גם להיות מבוגר בהתאם ללא כל קושי. כמו כן קיימת אינטגרציה בין שני החלקים של האישיות, האנימוס והאנימה, הגברי והנשי; בתחושה בהשראה ובפעולה. אין שום קושי לומר "כן" או "לא"; "אני רוצה" או "אני לא רוצה". ללא הקשיחות של הרצון וללא הכרח ללכת בדרך שלה, היא יכולה להיות חזקה וגמישה; נחושה ורכה; כוחנית ומשתפת פעולה. לכולנו יש את התכונות האלה בתוכנו. לפעמים הן מתעוותות מעט במהלך הדרך בה מגדלים אותנו והמטרה שהצבנו לנו בחיים. מה שדרוש לנו מעל לכל זו יכולת מאוזנת לווסת את עצמנו. עם יכולת זו אין אנו מקובעים על אספקט מסויים; כשתפקידו בוצע, הוא נסוג בחזרה לפוטנציאל ואספקט אחר תופס את מקומו. העבודה שלנו עם אנשים היא להכיר באספקטים שנתקעו או הפכו כרוניים ולעזור להם לשחרר קצת כדי לפנות מקום לפוטנציאל חדש. היא גם להכיר במה שלא נמצא, מה שחסר; להבין איך האדם מפצה על החוסר, ושוב לעזור לאספקט החסר הזה להגיח מאחורי ההגנות שמנעו את הפקת התועלת שבו עד כה. לכן אנו צריכים לא רק להכיר את האספקטים השונים של האישיות הראשונית, אלא גם לרכוש תחושה שלה כמשהו שלם. אם נוכל לתקשר את ההכרה והחיזוק הללו, התהליך הטיפולי יוקל לאין ערוך, ויוכלו לבוא לידי ביטוי יותר חלקים מהאישיות הראשוני של האדם.

האישיות הראשונית היא כזו שלא פיתחה שריון אישיותי המוחזק בשרירים וברקמת הגוף. לכן כל תא בה הינו מלא באנרגיה ויכול לזרם בחופשיות. הרקמה עצמה רכה ורגישה ולא מלאה בחומר נוירוטי חסר ערך. לכן, כל גירוי יצירתי מבפנים יכול להגיח בקלות אל פני השטח ולהוות הגשמה עצמית. באופן כזה האדם אינו מתסכל את עצמו ולא הופך עצמו לקורבן. בנוסף, הוא יכול לתפוס בקלות גירויים חיצוניים ולהגיב בהתאם, ולא לקרוס תחת מתחים או פחדים המוחזקים בגוף. 

האישיות הראשונית מממשת את מה שנמצא בפוטנציה בצורה המלאה ביותר בהתאם ליכולת האדם. 

קיימת חברותיות טבעית הנובעת מהאהבה לאנשים אחרים וההימצאות בחברתם, שכן הם מרחיבים את חייו, את עבודתו ואת הידע של האדם. קיימת גם יכולת לאדם לשהות עם עצמו בפרטיות ללא הפחד להיות לבד. הוא או היא יכולים למלא עצמם באהבה, שלווה ואנרגיה כשהם לבד מבלי לחוש בודדים; עם זאת, כשתחושת בדידות מגיעה, גם לה יש מקום. לאדם יש אמונה בחיים ואהבת חיים. תנודות החיים נחוות במלואן. המוות לא מעורר פחד אלא מתקבל בזרועות פתוחות, משום שגם הוא חלק מהחיים.

לאישיות הראשונית יש את מה שאני מכנה "רווחה בלתי תלויה", זאת בניגוד לאישיות המשנית שהיא נוירוטית יותר ואין בה רווחה בלתי-תלויה, אלא דווקא תלות בדברים חיצוניים לשם שביעות רצון והכרה. האישיות המשנית אינה נמצאת בקשר עם זרמי החיות שלה. על אף שהאנרגיה קיימת, היא לא זורמת דרך הגוף בקלות אלא נוטה להידחס ע"י חומר חסר ערך, ולהיחסם ע"י מתח גופני; זוהי ההתגשמות האורגנית החזקה של הנוירוזה. האישיות הראשונית היא גם אישיות מוסרית, לפיכך היא לא חושבת רק על עצמה ועל הצרכים שלה. קיים בה אלטרואיזם ללא הימנעות או הקרבת צרכיו הטבעיים של האדם, וזהו נדבך נוסף של נתינה וקבלה. ישנם ניקיון וסדר טבעיים שלא נכפים; כמו כן, האדם אינו תקוע בתפיסות שגויות של חירות שאומרות שהוא צריך לחיות בלכלוך ובמניעה עצמית.

לאישיות הראשונית יש גם יותר איכויות רוחניות בולטות. זה נובע מחיבור עם העצמי האינסטינקטיבי והלא מודע, הצד הפרימיטיבי והדחפים החייתיים. חיבור זה מתעלה, ואיתו האדם, אל עבר העצמי הגבוה והצד הרוחני. השניים משלימים אחד את השני ויוצרים איזון. 

האישיות הראשונית "פתוחה" מבחינה מינית; לא רק ברמה הפיזית אלא גם מיניות טראנס פרסונאלית/ טראנסנדנטלית – מיניות טאנטרית. הלב פתוח ולא סגור. זהו אדם שיכול לאהוב, מצב הכרחי אך לא מספיק. פתיחת העין השלישית מביאה את הממד העל-טבעי של אינטואיציה וקשר עם העצמי הגבוה.. הצד הרוחני של האדם מגיע לכדי מגע ומונע על ידי "איכויות של נצח" כמו יופי, חמלה, חסד, אצילות ותשוקה. הזרמים של אנרגיית החיים זורמים דרך הגוף ועכשיו יכולים לעבור החוצה, אל מחוץ לגוף, ואיתם גם המודעות שלנו. אנחנו מתחילים לתקשר עם משהו גדול יותר מאיתנו. התחושות שלנו מתרחבות מעבר לגוף הפיזי; התפיסות שלנו מתרחבות מעבר לגבולות המיינד. ברמה רחבה יותר, ישנה תחושת אחדות של היות אדם אחד עם היקום, ולא רק אינדיבידואל מבודד. במושגים אנושיים זה אומר רגישות ואהבה טבעית לאנושות, ולעיתים, זעם על אלה הפוגעים באחרים. יש גם אמפתיה כלפי אלה שסובלים, יחד עם נחישות להילחם בעוולות העולם, בלי לתת לכל זה להציף אלא תוך שמירה על גבולות המציאות ויכולתו של אדם לשחרר את הפוטנציאל הגלום בו. 

יותר מכל דבר אחר, האישיות הראשונית יכולה לפייס בין תכונות אופי מנוגדות. יש אינטגרציה בתוך העצמי בין הענפים השונים של עץ החיים הקבלי: הילד, הכוהנת הגדולה, המלך הלוחם, הקיסר או קיסרית. תכונות אופי אלה נלקחות פנימה בשלל דרכים, נספגות ובאות לידי ביטוי על מנת לעזור לאישיות הראשונית לחשוף את הפוטנציאל האמיתי שלה בכל סיטואציה נתונה. כל התכונות והתארים מן הדת, הפילוסופיה והמטרות המשותפות של האנושות הם חלק מפוטנציאל האישיות הראשונית. יש לנו גישה לכל אלה - לא רק דרך התרבות - אלא גם דרך הלא-מודע שלנו. תכונות אלה הן אורך רוח, צדק, כעס צודק, אהבה, הבנה, החיפוש אחר ידע, חמלה, משחקיות, תשוקה, הומור - כולם נמצאים שם לרשותנו, עלינו רק לשחרר אותם.

אין שום גבול להתפתחות האישיות הראשונית; קודם כל עלינו להסיר מהמחסומים שלנו, השריון שלנו, ודפוסי האישיות הנוירוטיים. הצעד הראשון הוא יצירת קשר עם כוח החיים שבתוכנו; עם הזרמים. משם והלאה אין לזה סוף. זה ממשיך עוד ועוד אל תהליך מרגש בו החיים מגיבים בהתאם דרך סינכרוניזציה. דברים מדהימים מתחילים לקרות. אין עוד זמן של שעמום, פליאה ושמחה תופסים את מקומם בחיינו. האמונה במשהו שהוא יותר מעצמנו מתחילה לצמוח, ומה שנראה כגבולות העולם החומרי כבר לא גודרים אותנו. תהליך זה מגשים את עצמו בצורה ייחודית אצל כל אינדיבידואל. קיים יותר קשר עם סוג של תבונה אוניברסאלית ועם ה"לא מודע הקולקטיבי העמוק" המשותף לכולם. אנו מקבלים הדרכה ממקורות אלה בדרכנו בחיים. העין השלישית והאינטואיציה שלה גם מובילות אותנו ככל שאנו יותר סומכים. ההבנה שלנו את היקום, את האנושות, את עצמנו ואת תהליכי החיים והמוות גדלה.

כל זה באמת נמצא, בכל האנשים, כל הזמן. אנו נולדים עם הפוטנציאל לאושר פנימי, ביטחון ופליאה מהעולם סביבנו. אנו יכולים לאבד חלק מזה כשאנו הופכים מוגבלים, יותר מידי רציונאליים, מקופחים, בחיפוש עצמי. אלה נוטים לסמא את העין השלישית ואת הממד המסתורי ההופך את החיים לראויים. הורינו ומורינו הם אלה שמובילים אותנו בתהליך זה, לטוב ולרע. התפקיד שלנו כמטפלים וכבני אדם הוא לעזור לאנשים שבאים איתנו במגע. בדרך זו הם יכולים לנפות את מה שמפריע בתהליך הצמיחה הייחודית שלהם, אל עבר שחרור האספקטים של האישיות הראשונית בתוך עצמם. זה מה שנותן לנו את מקור העונג בעבודתנו: לעזור לאנשים לחזור לאישיות הראשונית, הייחודית להם אך משותפת לכולנו. העונג שלנו אינו פחות מהעונג שלהם מהחוויה המחודשת. זוהי עבודת קודש; מכיוון שאיש ואישה הם בריות קדושות, כך גם החיות והטבע כולו – בריאת אלוהים ועבודתו.

מאת גרדה בויסן

תרגום לעברית – דוד מורדוך